הרפובליקה הדומיניקנית 

חודש פברואר- 2004, בארץ חורף וגשם, ואני בצידו האחר של העולם. באיים הקריביים, איים שקולומבוס כינה אותם בטעות "איי הודו המערבית".

השעה הייתה שש ועשרים בבוקר, ומצאתי עצמי מתחבט בין סדיני מיטתי בחדר רחב הידיים והמפואר, במלון "מליה", אחד מבתי המלון המפוארים הניצבים לאורך הטיילת הקריבית בסנטו דומינגו, בירת הרפובליקה הדומיניקנית, לא מצליח להירדם, לאחר יממת נסיעה ארוכה.
למחרת ירדתי אל העיר עצמה. סנטו דומינגו - Santo Domingo המונה כ- 2.4 מיליון תושבים עוררה בי רושם ראשוני עלוב ומדכא. סמטאות מאובקות, כבישים הנמצאים כמעט לנצח במצב של שיפוץ או תיקון או בנייה, כבלי טלפון וחשמל ושאר כבלים בלתי מזוהים תלויים להם כמעשה שטיח, שתי וערב על חופת השמיים.

קולות שוק ומסחר המתערבבים עם צהלת ילדים המסיימים את יום לימודיהם, נפלטים לרחוב ומתגודדים בתלבושת אחידה. שלטי מסחר בולטים על פני קו הנוף של הרחוב, והם צבעוניים להחריד. גם הרובע העתיק, המקום בו נבנתה לראשונה הקולוניה, ומכאן נשלטו ענייניה של האימפריה הספרדית באמריקה נראה מהוה במקצת.

הנה בתי המכס הראשונים, כה סמוכים למזח הנמל העתיק, הנה הקתדראלה הראשונה, אשר נבנתה בכספי הוותיקן כבר בעשור הרביעי של המאה ה- 16 ובה, כך טוענים הדומיניקאנים, נטמנו עצמותיו של כריסטופר קולומבוס בכבודו ובעצמו. הנה הפנתיאון הלאומי שלהם, בעבר, מבנה כנסייה מרשים וכיום אוצר את קבריהם של גדולי האומה, סופרים ומשוררים, לוחמי חופש וגנרלים ועוד.
מכל עבר נושבת בך רוח של קולוניה עתיקה, ארכיטקטורה ספרדית-מורית אשר הותירה את רישומה בחומה הבצורה עם חרכי הירי, במצודת הנמל ובשאריות הבתים הראשונים אשר נבנו ע"י סוחריה העשירים של ספרד, וכיום נמצאים בבעלותם של בתי מלון הדואגים לשמרם ולהפוך אותם למכרה נוסף של הכנסות מתיירות.

ערב רב של כלי רכב העושים את דרכם לאורך נהר האוסאמה, הנהר אשר על גדותיו הוקמו המבנים הראשונים של המושבה הראשונה באמריקה, חולפים במהירות. באדיבות צופרים הנהגים לעשרות התיירים שזה עתה ירדו מאוניית "קרוז" מפוארת העוגנת ברציפי הנהר, נרגשים לקראת טיול רגלי קצר בעיר, במסגרת שייט חלומי אל האיים הקריביים.
זאת ועוד, לצד הצצה אל חיי הלילה הסוערים של העיר הזו, טעימה מן המסעדות המעולות שבה, התרשמות משוקיה הצבעוניים ובעיקר טיול רגלי לאורך ה- Malecon, שמוגדר כדיסקוטק הפתוח הגדול ביותר בעולם (על פי ספר השיאים של גינס), כמו הטילו אותי לעולם של קסם. יש כאן משהו מאגי המשלב אהבת חיים ללא תנאי, הערצת המוסיקה ושמחה בלתי פוסקת.
הדיסקוטק הפתוח הזה, הוא לא יותר מאשר טיילת ארוכה לאורך הים הקריבי, החולפת למרגלות העיר העתיקה. אל הטיילת נאספים בעיקר בחורף, וכן בקיץ, אלפי בני אדם, צעירים כמבוגרים. מוסיקה רעשנית, בעיקר של המרנגה, המוסיקה האתנית המקפיצה כל כך, בוקעת מרמקולים של מאות מכוניות, והקהל רוקד ומקפץ ושמח ושר, כאחוז טירוף. קרנבל כל השנה.

חודש פברואר כידוע, הוא חודש הקרנבלים הבינלאומי. במקומות רבים ברחבי העולם חוגגים בני האדם את הקרנבלים. בין אם זה הקרנבל בריו שבברזיל, או קרנבל המסכות בוונציה, קרנבל הפרחים בתאילנד וכמובן, קרנבל El Diablo (השטן), ברפובליקה הדומיניקאנית. עושה רושם שהעולם הפאגאני מתעורר לחיים בתקופת מעבר זו, עת החורף מפנה מקומו אל האביב, ובני האנוש מוצאים לנכון לחגוג ולציין את המעבר בפורקן יצרים גדול של מוסיקה, תחפושות, ריקודים חושניים ושתייה עד אבדן חושים.

אשר לעצמי, המשכתי מסנטו דומינגו, בירת הרפובליקה, אל "לה-ווגה" - La-vega, עיר הנמצאת במורד הרי הקורדיליירה, והשוכנת בסיפו של עמק הסיבאו, עמק רחב ידיים שעיקר הגידולים בו הם שדות הטבק.

ה- 17 בפברואר הוא מועד הקרנבל היפה מכל הקרנבלים המקומיים המתקיימים בארץ זו. חבורות רחוב, מועדוני ריקוד ומחול וסתם קבוצות של אזרחים, מתחרים בינם לבין עצמם על המופע הטוב ביותר של השטן. אך לפני כן, מילה או שתיים על הקרנבל ברפובליקה.

תרבות הקרנבלים היגיעה אל האי היספניולה כבר בראשית המאה ה- 16 ע"י הספרדים. אלו העניקו תכנים פאגאניים לחגיגותיהם הנוצריות, שעם השנים הפכו לקרנבל צבעוני, אשר מזה כמאתיים שנה הוא מוקדש לשטן. השטן, אשר מגלם את שורש כל הרע הוא מושא הקרנבל והקהל מבקש להתגרות ולהילחם בו, לשיר אל מול פרצופו, כמו מבקשים האנשים להדפו חזרה אל ימי החורף, עת האביב מפציע על העולם ומביא עימו בשורה ותקווה לימים אופטימיים יותר.

במהלך הקרנבל מתחפשים רבים מהמשתתפים לדמותו של השטן. הם עוברים ברחובות העיירה, קוראים קריאות ומנהמים נהימות, משתוללים ומכים ללא רחם בעזרת אלה עשויה בד את הקהל המתגודד לצידי הדרך. הנוכחים מתקלסים בשטן, מתגרים בו ולועגים לו, ואילו הלה, בקריאות של פרא מפליא בהם מכותיו. מי שמצליח, נמלט מעונשו של זה, ואני, שלתומי סברתי כי צלמים פטורים ממכות, ספגתי מהלומה כואבת אחת באחוריי, וכעבור שניות ספורות, אבוי, גם במבושיי.

התקפלתי, מתפתל בכאביי, מנסה להתאושש מן ההלם, והנה תהלוכות המתחרים הראשיים חולפות להן על פניי. חבורות חבורות של תלבושות ססגוניות, עטויות מסיכות שטן כיד הדמיון הטובה על היוצר ומחוללות על פי מוסיקת "מרנגה" מטריפה, עשו את דרכן אל עבר בימת המתחרים. שם ניצב לו חבר השופטים, שם התמקמו מצלמות הטלוויזיה, ולשם גם הגיעו המתמודדים במסגרת התחרות הגדולה. הזוכים בתחרות זו יזכו בכרטיס נסיעה לקרנבל הגדול והחשוב מכולם, "קרנבל יום העצמאות" של הרפובליקה המתרחש בסנטו דומינגו ב- 27 בפברואר .

הקהל היה שבוי באקסטזה. דמויות מן האגדה חלפו על פני האנשים, ילדים קטנים התחפשו לפיות, מלאכים, שטנים קטנים וגדולים, וזקנים וטף הילכו ביניהם. בירה ורום נשפכו שם כמים, ואפילו פוליטיקאים משני המחנות הגדולים חגו במסוקיהם מעל בימת הקרנבל הראשית, ירדו לברך את העם, וכמובן הפכו את הקרנבל לזירת התגוששות ותעמולה פוליטית לקראת הבחירות הקרובות.

אפילו מלכת היופי של הרפובליקה הדומיניקאנית תיבחר כאן בקרנבל המדהים של "לה ווגה". כ- 200,000 איש ואישה, ילד וילדה אשר נהרו מכל רחבי הארץ (ומחוצה לה) גדשו את הרחובות הראשיים של לה ווגה. בימות הצופים אשר הוקמו בחסותן של חברות מסחריות היו עמוסות לעייפה בקהל מתנועע ורוקד, מתלהב ושמח, נערות צוהלות נרדפות על ידי "שטנים" מחופשים וילדים זוללי תופינים וגלידות.
מעבר לרחובות הקרנבל הראשיים חנו מאות כלי רכב. אי סדר מאורגן של המולה ושכרון חושים.

כמעט מכל מכונית בקעה מוסיקת מרנגה מרקיעת שחקים. בכל פינה עמד לו זוג ורקד, חולל להנאתו איש זקן ורקדו ילדים וילדות. המוסיקה מטריפה, מדביקה, מהלכת בך קסם, וירכיי התנועעו מעצמן כאילו הונעו על ידי מנוע מסתורי. התנועעתי וחוללתי לי להנאתי כשנייה או שתיים, וכבר הצטרפו אלי שלוש צ'יקיטות שלא הירפו, ורקדו עימי והתפתלו ועשו את חווית הריקוד לאקסטזה מוסיקלית בלתי נשכחת.
עד אור הבוקר רקדנו, שתינו והתהוללנו, ואולי לראשונה בחיי הבנתי את הגיונה של מוסיקה מקפיצה, של שכרון חושים ושל שמחה ללא תנאי, של אנשי העולם השלישי.